כיצד למנוע קצרים במדחמים של החדר האמבטיה
החדרים האמבטיים הם בעצם חדרי אדים. אם משתמשים בנורות אינפרא-אדום בחדרים אלו, יש צורך להילחם כל הזמן ברטיבות.
הבעיה היא שאדי המים מאפשרים מעבר של חשמל. אם הבידוד אינו איכותי, עלולים להיווצר זרמים לא רצויים, ובמקרים החמורים – קצר חשמלי. זה בהחלט לא מה שרוצים בזמן המקלחת.
כיצד להתמודד עם הרטיבות
כדי שהחשמל יישאר במקומו, חשוב מאוד להקפיד על החלק שבו הרכיב החימום נמצא במגע עם המעטפת החיצונית.
אנו משתמשים בזכוכית קוורץ בעלת טוהר גבוה לצורך הבידוד. למה? מכיוון שהקוורץ יכול לעמוד בחימום וקירור קיצוניים מבלי להישבר, והוא עדיין מבצע את תפקיד הבידוד גם כאשר הצינור מכוסה בטחינה.
אך הזכוכית לבדה אינה מספיקה. חיוני להקפיד על המרחק בין החלקים החשמליים – בעצם, הרווח הפיזי בין החלקים החשמליים לבין המעטפת החיצונית. אם הרווח קטן מדי, הרטיבות יכולה ליצור “גשר” שדרכו החשמל יכול לעבור. אנו מרחיבים את הרווח הזה ומוסיפים ציפויים הידרופוביים לתמיכות הקרמיות. כך נמנעת הצטברות מים במקום בו נמצאים החלקים החשמליים.
אזור הסכנה: החיבורים והחוסמים
רוב המדחמים לא נכשלים באמצע, אלא בנקודות החיבור.
בין אם משתמשים בבסיסים מסוג R7s או Sk15, אי אפשר פשוט לחבר אותם ולקוות לטוב. יש צורך בחוסמים מתאימים. אנו משתמשים בסיליקון ובצינורות חם-נסוגים כדי למנוע את חדירת האדים.
אם החיבורים אינם חזקים מספיק, עלולים להיווצר קצרים חשמליים. אולי לא ניתן לראות זאת, אך קצרים אלו יוצרים נקודות חם שפוגעות בבידוד עם הזמן. כאשר זה קורה, זה רק עניין של זמן עד שהמדחם יפסיק לעבוד.
האיזון בין חום לאורך חיי המדחם
קל לרצות להגביר את העוצמה של החימום כדי לקבל חום נוח מיד. אך יש כאן בעיה.
נורות בעלות עוצמה גבוהה יוצרות לחץ רב על החוטים. אם משתמשים בנורה חזקה במכשיר קטן, החום הרב יכול לפגוע בבידוד של החוטים.
יש צורך לאזן בין כמות החום הרצויה לבין כמות האוויר שעובר דרך המכשיר. אם המכשיר נהיה חם מדי, הבידוד נהיה שביר ומתחיל להישבר. וכאשר החוטים נחשפים, זה יוצר סכנה בטיחותית.