האתגר האמיתי עם חומרי אטימה מסוג IP65 בחיממים בעלי טמפרטורות גבוהות
קל להשיג רמת אטימות של IP65 כשהטמפרטורות נמוכות. אך בעולם החימום האינפרא-אדום התעשייתי? זו כבר סיפור אחר.
הבעיות האמיתיות מתחילות כשהחיממה מגיעה לטמפרטורה המרבית שלה. רוב החיממים הרגילים אינם יכולים לעמוד בשינויי הטמפרטורות האלו. הם נראים טובים בטבלת המפרטים, אך בעולם האמיתי, האטימה בנקודה שבה החוט נכנס לרכיב החימום מתחילה להיהרס. וכשזה קורה, יש בעיות.
למה חומרי האטימה האלו נכשלים?
הבעיה היא שהנקודה שבה החוט החשמלי נכנס לצינור היא תמיד הנקודה הראשונה שנהרסת.
חברות רבות משתמשות בסיליקון זול או בדבקים רגילים. הם עובדים לזמן מה, אך לאחר מספר מאות שעות הם נהיים שבירים ונסדקים. כשנוצרים פתחים קטנים, לחות ולכלוך יכולים לחדור פנימה. זה עלול לגרום לקצר חשמלי.
אנחנו עושים את זה בצורה שונה – אנחנו משתמשים בחומרי אטימה מיוחדים, יחד עם מבודדים קרמיים שעמידים לטמפרטורות גבוהות.
למה זה חשוב?
כי חומרי האטימה האלו מאפשרים לחום להתפשט ולהתכווץ באותו קצב כמו המבודדים עצמם. אין פתחים, ואין סיכוי לקצר חשמלי.
התמודדות עם החום הגבוה
חומרי אטימה גרועים לא רק מאפשרים למים לחדור, אלא גם יוצרים דרך לחשמל להחדיר את עצמו.
כשמשתמשים בהספק גבוה, כל פתח קטן במבודד יכול לגרום לקצר חשמלי. זה מסוכן מאוד. לכן אנחנו משתמשים במבודדים העשויים מפלואורין או סיבי זכוכית. הם יכולים לעמוד בחום הגבוה מבלי להימס.
חשוב לזכור:
חיממים אלו יוצרים שינויי טמפרטורות עצומים. החוט חם מאוד, האטימה גם היא חמה מאוד, והאוויר סביבו עלול להיות לח וקר. אם האטימה אינה איכותית, הלחץ התרמי עלול לגרום להרסה של האטימה.
הערה על העיצוב:
יש כאן ויתור מסוים – רמת האטימה IP65 גורמת לכך שהחוטים יהיו גדולים יותר. אם מנסים לשים אותם במקום צפוף, זה עלול לגרום לבעיות. חשוב להשאיר מקום לחוטים כדי שיוכלו להתכופף. אם מושכים את החוטים יותר מדי, נוצר לחץ מכני על האטימה. עם הזמן, לחץ זה עלול להרוס את רמת האטימה, לא משנה כמה החומרים איכותיים.