למה אנו מכניסים את תנורי החימום שלנו לבדיקות קשות של אדי מים
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים עבים, שינויים קיצוניים בטמפרטורה, ולחות גבוהה כל הזמן. בעצם, זה כמו סאונה עבור הרכיבים האלקטרוניים שנמצאים שם. אם האטימה אינה מושלמת, או שצינור הקוורץ אינו איכותי, המכשיר עלול להיהרס.
אנו לא רוצים לנחש האם המכשיר יחזיק מעמד. לכן אנו משתמשים בבדיקות של חום ולחות. אנו מנסים לגרום למכשיר להיהרס במעבדה, כדי שהוא לא ייהרס בבית הלקוח.
המאבק בין חום ללחות
רוב תנורי החימום האלה משתמשים בנורות אינפרא-אדום. הן נהיות חמות מאוד. דמיינו שצינור הקוורץ החם נוגע באוויר הלח בחדר האמבטיה – נוצרת ערפול.
אם המעטפת של המכשיר אינה אטומה, או שהחומרים שמרכיבים אותה אינם איכותיים, הלחות תחדור פנימה. היא תפגע במגעים החשמליים ותהרוס את החוטים החשמליים. כדי למנוע זאת, אנו מכניסים את המכשירים לחדר שבו יש שליטה בטמפרטורה ולחות, כדי לחקות שנים של חשיפה לאדי מים. אנו רוצים לראות בדיוק איפה הבידוד נשבר.
מה אנו בעצם מחפשים
אנו מחשפים את המכשירים לגלי חום עז ואוויר לח. אנו מחפשים שלוש בעיות עיקריות:
מגעים שנקלקלו. אנו בודקים האם החיבורים של המכשיר נקלקלו. אם כן, ההתנגדות עולה, המכשיר מתחמם יותר, והוא נהרס.
אטימה לא מושלמת. אנו בודקים האם המעטפת של המכשיר אכן מונעת את חדירת הלחות לחוטים החשמליים. אין מקום לדליפות.
זכוכית מעורפלת. אנו בודקים האם הקוורץ נשבר או נהיה מעורפל לאחר חשיפה חוזרת ונשנית לשינויי טמפרטורה.
הקושי בבדיקות אלו
הבעיה היא שבדיקות אלו לוקחות זמן. אי אפשר לזרז תהליך של 100 שעות של חשיפה ללחות. זה אומר שהייצור ייקח יותר זמן, אך זה עדיף על טיפול בבעיות רבות שעלולות להתעורר לאחר מכן.
זו ההבדל בין מכשיר שיחזיק מעמד שנים, לבין מכשיר שנהרס לאחר שישה חודשים בלבד.
טיפ קטן: מכשירים אלה צורכים הרבה חשמל. ודאו שהמעגל החשמלי בחדר האמבטיה מסוגל לעמוד בעומס הזה. אם החוטים אינם איכותיים, המכשיר עלול להיהרס, לא משנה כמה איכותי המכשיר עצמו.